שאלות נפוצות

היכן לא?! - ברוב היישובים בשלטון המקומי בארץ, מתקיימים או התקיימו הליכי שיתוף להבנת דעתם של התושבים בעניינים מוניציפאליים. התופעה אינה חדשה ושיתופי ציבור מתבצעים מזה כשני עשורים באופן הולך וגובר. התופעה אינה גוועת כי אם להיפך. התעצמותה לא יכולה שלא להוכיח שמישהו מבין שאלו הליכים שנכון לעשותם. הם פשוט נכונים וכדאיים הן למשתפים (הנבחרים) והן למשתתפים (התושבים). כל הצדדים יכולים להרוויח מן המפגשים הבלתי אמצעיים בין אנשי המקום לבין נבחריהם.

כמובן! – בברזיל למשל, בכ-80 ערים מתקיימים מדי שנה שיתופי ציבור לקביעת התקציב העירוני השנתי. באיגוד האירופי אזרחים יכולים לחוקק חוקים המשפיעים על כלל מדינות הגוש. במדינת קליפורניה שבארה"ב פונים לתושבים בנושאים שעל הפרק וההצעות שלהם מובאות בפני חברי מועצת העיר בטרם הצבעה. במקומות רבים בעולם הליכי השיתוף אינם נעשים בצורה "התנדבותית" כמו בישראל, אלא מתקיימים מכח חוק או הנחיה מוכתבת ומפורטת.

ככלל, הליכים לשיתוף הציבור נהוגים להתקיים בצורה של מפגשי תושבים בהם עולים דיונים בנושאים שעל הפרק שאותם ביקשו נבחרי הציבור לחלוק עם אנשי המקום. טענה נפוצה היא שבדיונים אלה הקולות אינם בעלי השפעה זהה ויש היודעים להתבלט מעל לאחרים גם אם דעתם פחות נכונה או קולעת מן השקטים מהם. טענה נוספת, בעיקר מצדם של ראשי היישובים היא, שקשה להיענות להצעותיהן המגוונות של התושבים ושתמיד נותרים כאלה בלתי מרוצים. עניין נוסף הוא במשתתפים עצמם שאינם מהווים חתך מייצג של הדעות הרלוונטיות לדיונים. וגם, שהליכים לשיתוף הציבור עלולים לסרבל פרויקטים ואף ליקרם. למרות כל אלה וטענות נוספות, הליכים לשיתוף הציבור הולכים ומתרבים ברוב היישובים של השלטון המקומי – בארץ ובעולם.

יש רמות שונות של שיתוף. כך למשל: קיימת אפשרות שראש היישוב יפנה לתושבים להחלטה על איזה סוג של משחקים לשים בפארק החדש שבשכונה (נדנדות, קרוסלות, פינת חיות מגודרת, משטח החלקה וכו'); אפשרות גבוהה יותר היא פנייה לתושבים לקראת תכנון הפארק עצמו (כמה שטח ירוק, כמה שבילי הליכה, האם לכלול שבילי אופניים או מגרשי משחק, האם לשלב אטרקציית מים וכו'); השלב הגבוה ביותר הוא שיתוף התושבים בהחלטה על שימוש הקרקע (האם להקים גינה מקומית/פארק או שמא עדיף מבני ציבור כמו טיפת חלב, קופת חולים, שטחי מסחר וכו'). כמובן שככל שרמת השיתוף גבוהה יותר, כך שיתופם של התושבים היא משמעותית יותר ואפקטיבית יותר.

ראוי לשאוף לשיתוף שקוף והוגן. ראוי שהנבחרים יקשיבו לתושבי המקום באמת ובתמים. ראוי שהצעות הציבור תילקחנה בחשבון ההכרעה של הפוליטיקאים, שהרי מחקרים מוכיחים שבמקרים רבים מאוד תושבים מציעים הצעות נבונות שמקבלי ההחלטות על יועציהם – לא חשבו עליהן קודם לכן. ראוי להבין שתקופת ההחלטות החד צדדיות של פוליטיקאים הולכת ומצטמצמת ושהציבור מבקש להשמיע את קולו ואת דעותיו. ראוי להבין שהתחשבות ברצונות התושבים – כפי שעולה מסקרים מרובים – משדרגת את איכות ההחלטות ומקטינה התנגדויות להן, גם במקרים בהם התקבלה הצעתם של אחרים. ראוי להסדיר בשלטון המקומי בישראל הליכים לשיתוף הציבור באופן מוסדר ומחייב, כך שזה לא יהיה עניין של מצב רוח של פוליטיקאי זה או אחר אלא דרך מקובלת וקבועה לקבלת החלטות עירוניות.

השיתוף המהותי הוא זה המבוצע כהלכה ושתוצאותיו משפיעות על מקבלי ההחלטות. השיתוף לכאורה כשמו כן הוא: רק לכאורה כי שיתוף של ממש הוא לא. לא, כי הוא אינו משפיע על מקבלי ההחלטות; לא, כי הוא מלכתחילה לא כוון לשינוי מדיניות שנקבעה אלא רק להעמיד פנים של נאורות דמוקרטית כשבעצם היא ההיפך ממנה. הליכים רבים לשיתוף הציבור נעשים בישראל כהליכים לכאורה. לעיתים, מבורות גרידא לניהול נכון של ההליך ולפעמים מטעמים נסתרים אחרים. לכן, הגיעה העת להכליל במסדרונות השלטון המקומי בארץ שיטה המחייבת את נבחרי הציבור לצאת אל התושבים ולשאול לדעתם בנושאים מוכתבים. הגיעה העת גם שהליכי השיתוף יבוצעו כנדרש ובשקיפות מלאה. זו דמוקרטיה בריאה הנקראת דמוקרטיה השתתפותית.

לא. הן בגדר של הצעה בלבד, שהרי הם – נבחרי הציבור – קיבלו ביום הבחירות את המנדט לנהל בפועל את עניינינו. אלא, שלמרות שאין חובה מצדם של הנבחרים לקבל את הצעת התושבים, על הפוליטיקאים לנמק את דחייתה ולהסביר את אימוצה של הצעה חלופית אחרת. אימוץ ודחיית הצעות אמורות להתפרסם ברבים ועל ידי כך לקיים שקיפות ראויה של ההליך.

בהתאם למחקר מקיף העומד בבסיסו של אתר זה ואשר סקר יישובים רבים, פוליטיקאים ובעלי תפקידים שונים בשלטון המקומי במהלך שנים לא מעטות – הסיכוי להנחלת הליכים לשיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל באופן מערכתי מוסדר ומחייב – הינו טוב ובטווח הנראה לעין. כך, כי רוב גדול מבין הנשאלים שרואיינו לצורך המחקר הבין את התרומה הגדולה עבורו ועבור תושבי המקום של שיתוף הציבור מהביטים שונים ורבים. לכן נראה כי המעבר לשיטה המוצעת קרובה יותר מאשר רחוקה. ככל שתושבים אכפתיים יעמדו על זכותם להשתתף בהכרעות הפוליטיות של יישוביהם על ידי שיתופם בהחלטות המוניציפאליות, כך הדרך תהיה קצרה יותר.